הטלוויזיה נכנסה בשנות ה 50 וה60. עם כניסתה הטלוויזיה החזירה את השבטיות, מדורת השבט, היא מחליפה את הרדיו, כל המשפחה רואה ביחד טלוויזיה, עם הזמן המשפחה הקריבה דברים בעקבות הטלוויזיה, סדר היום שונה, אוכלים מול הטלוויזיה, יש חדר לטלוויזיה, זוהי יחידת בידור משפחתית. בהמשך מופיעות כל מיני המצאות שההופעה שלהם קריטית להשפעות הטלוויזיה על המשפחה.
שלט – מאבקי כוח על השלט. ריבוי הערוצים – בארה"ב שנות ה 70. נוצר עימות של מה לראות.
ריבוי הטלוויזיות בבתים – יותר ממכשיר אחד בכל בית, חוויה של בידול, צפייה אישית ומנוכרת. ב1980 חקר את הנושא ג'יימס לאל ומצא ממצאים שרלוונטיים עד ימינו.
הצופים נעזרים בדמויות ומצבים בטלוויזיה כדי להסביר לעצמם חלק מההתנסויות שלהם ביומיום. הטלוויזיה יוצרת נקודת התייחסות משותפת לכל בני המשפחה, מקלה על השיחה בתוך המשפחה ויוצרת מעין סיטואציה לא מחייבת שיכולה להקל על שיחה משפחתית שכן היא מצמצמת את האי נוחות הכרוכה לא פעם במגע עיניים אינטנסיבי. בנוסף הטלוויזיה נותנת כלים ודוגמאות זה נכון בעיקר לגבי ילדים ונוער, שמקבלים הבחנה בין טוב ורע. הטלוויזיה גם נותנת שפה ליצירת קשר עם אנשים, לדוגמה מטבעות הלשון שיוצרת סידרה כמו ארץ נהדרת יוצרים שפה משותפת בין ההורים לילדים.
הטלוויזיה מאפשרת ליצור קשר חברתי או להימנע ממנו. מצד אחד הטלוויזיה מאפשרת התכנסות משפחתית (מדורת השבט) שמזמנת מגוון של תגובות רגשיות (קוגניטיביות). מצד שני הטלוויזיה גם מפחיתה את הלחץ לנהל שיחה מתמדת ומאפשרת לצופה לתחום מרחב פרטי לזמן מסוים. בנוסף ישנה היכולת ליצור קבוצה ולהגדיר את הגבולות שלה, למשל בכל השכונה צופים באירוע ספורט בטלוויזיה, הטלוויזיה מגדירה את הביחד והחוץ בתוך הסלון. ומוציאה מהכלל את אותם אנשים שלא רואים.
הטלוויזיה כמקור מידע, לומדים אינפורמציה בכל מיני תחומים, בנוסף לומדים התנהגות חברתית רצויה ולא רצויה. לומדים גם תפיסות שונות של הורות.
הטלוויזיה מאפשרת להפגין סמכויות וחלוקת תפקידים בתוך המשפחה בעיקר מצד ההורים כלפי הילדים וגם בניהם. הטלוויזיה מסייעת להבהיר את חלוקת התפקידים במשפחה כגון: סמכות ההורים, מבליטה את ההורים בתור מקור ידע – ילדים משלימים פערי ידע אצל ההורים, נוח להורים לתת חיזוק ע"י מה שרואים בטלוויזיה. מהווה תחליף לדימוי תפקיד. הילדים מאמצים דמות טלוויזיונית.
