התקף חרדה הוא מצב נקודתי של פחד אינטנסיבי או אי נוחות שבמהלכו מתפתחים בהדרגה ארבעה או יותר מן הסימפטומים הבאים המגיעים לשיאם בתוך 10 דקות:
דפיקות לב או קצב לב מואץ, הזעה, רעד, תחושה של קוצר נשימה, תחושה של מחנק, כאב או אי נוחות בחזה, בחילה או תחושת אי נוחות בבטן, סחרחורות ואי יציבות, תחושה של הינתקות מעצמך, פחד מאיבוד שליטה, פחד למות, חוסר תחושה או עקצוצים בגוף, צמרמורת או גלי חום.
כדי להיכלל בהגדרה של הפרעת אימה, ההתקפים צריכים לחזור על עצמם ללא כל אזהרה מוקדמת. לפחות התקף אחד חייב להיות מלווה במהלך חודש או יותר, באחת או יותר מהתופעות הבאות:
חשש מתמיד מפני התקפים נוספים, דאגה ממשמעות ההתקף ותוצאותיו ושינוי משמעותי בהתנהגות שניתן ליחסו להתקפים.
התקפי חרדה הנובעים מהפרעות חרדה אינם תוצאה של השפעות פיזיולוגיות של נטילת סם או תרופה או תוצאה של מצב רפואי כלשהו. ההתקפים אינם מיוחסים להפרעה נפשית אחרת כגון: פוביה חברתית, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, הפרעת לחת פוסט-טראומטי או הפרעת חרדת נטישה. בגלל זה חולים רבים המגיעים לחדר המיון בתחושה מיידית שהם הולכים למות, אינם מבינים את פשר שחרורם ועדיין תוהים מה לא בסדר. הזמן הקצר (10 דקות) נראה להם כנצח ולאחר מכן חולים אלו מפתחים "חרדת ציפייה" הידועה בשם "הפחד מהפחד".
להתקפי חרדה יש כמה וכמה גורמים וגישות לטיפול בבעיה.
על פי הגישה ההתנהגותית-קוגנטיבית, אנשים נכנסים לחרדה כאשר הם נקלעים למצב דומה לזה שהיו בו בזמן הראשון. למשל: אישה שחוותה התקף בזמן נסיעה באוטובוס, לא תעלה יותר לאוטובוס, על מנת לא לחוות זאת שוב. חוקרים קוגניטיביים חושבים שחשיבה לא נכונה עלולה לשמש זרז להתקפי חרדה. הם טוענים שאדם כזה מתמקד במחשבות מעוררות חרדה, דבר שמגביר את קצב פעימות ליבו, דבר היוצר סימפטום להתחלת התקף.
על פי הגישה הביולוגית התקפי החרדה נגרמים כתוצאה של הפרעה בנוירוטרנסמיטורים, המווסתים את מעבר הדחפים בין נוירונים, הנתיבים שהם עוברים הדחפים מאיברי הגוף השונים אל המוח. מומחים אחרים טוענים שיש אנשים שמערכת העצבים שלהם סובלת מרגישות יתר ומגיבה באורח מוגזם לגירויים. הם מגיבים באופן פיזיולוגי ורגשי למה שנתפש בעיניהם כאיום באותו אופן שבו הם מגיבים לסכנה אמיתית.
על פי הגישה הפסיכואנליטית התקפי החרדה הם תוצאה של קונפליקטים לא מודעים. פרידות קשות שחווה אדם צעיר עלולות לגרום לרגישות יתר לחרדה כאשר הוא חווה פרידה בבגרותו.
חוקרים אחרים חושבים שעומס גדול מידי על מנגנוני ההתמודדות, בגלל אירועים מלחיצים, גורם לכך שבסופו של דבר זה יוביל להתקפי חרדה.
