הפרעות חרדה יכולות להופיע אצל כל אחד במגוון שונה של תחומים נפשיים.
הפרעת חרדה כללית. המאפיינים הפסיכולוגים בהפרעה זו הם: חרדה, מתח, דאגנות יתר כרונית מעבר לכל פרופורציה. האדם איננו רגוע, הוא מוטרד כמעט דרך קבע ומצב רוחו משתנה מידי יום. אדם הלוקה בחרדה כללית דואג באופן מוגזם לבריאותו, מקורותיו הכספיים, למשפחתו ולמצבו בעבודה. הוא תמיד חושב על הגרוע ביותר על אף שהוא מודע לכך שקיים סיכוי קלוש ביותר שהאירוע יתרחש. הפרעה זו מתאפיינת באי שקט תמידי, קשיים גופניים, בעיות שינה ובפעילות יתר.
ההפרעה מתחילה בגיל הילדות או הבגרות וילדים הסובלים ממנה מעבר לחצי שנה, מאובחנים ככרונים.
הפרעה טורדנית כפייתית, טורדנות כפייתית היא התנהגות מודעת הכוללת טקסים החוזרים על עצמם, כשתכליתם הוא להפחית את החרדה. קשה לאדם לשלוט עליהם או לצמצם אותם למרות שהוא מודע לחוסר המשמעות וההגזמה. הסימנים והסימפטומים עשויים להשתנות מאדם לאדם. הלוקים בבעיה זו סובלים למעשה מאובססיביות או מכפייתיות או משניהם יחדיו.
סוג נוסף הוא חרדה לאחר אירוע טראומטי היא תגובה שאדם חווה לאחר שעבר אירוע קשה, המלווה בפחד גדול, באימה ובאי יכולת להגיב. האירוע הקשה יכול להיות: תקיפה, אסון טבע, הלם קרב, תאונת דרכים קשה וכד'. תגובתו של האדם הסובל מבעיה זו היא למעשה תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. עיקרון חשוב בהפרעה זו היא יצירת קשר מתמיד עם אותו אדם הסובל מהפרעה זו על מנת שלא יבודד עצמו מהחברה בה הוא חי. הבידוד שאותו אדם מנסה לעשות באותו רגע הוא מנגנון אוטומטי של הגוף והנפש כדי "להגן" על עצמו. ההגנה הזו היא כמובן לא קשורה למציאות שמתרחשת באותו רגע, אבל לאדם הסובל ממנה אין את היכולת השיפוטית באותו רגע להחליט מה נכון ומה לא. לכן במצבים כאלו, הניסיון של הסובבים לעזור לו באמצעות מילים שיפוטיות רק מכניסות אותו יותר למגננה. הדרך הנכונה היא פשוט להראות ולשקף לו את המציאות כפי שהיא נכונה לאותו רגע, על מנת שאותו אדם יחווה באמת את הפער בין מה שנתפס אצלו לבין מה שקורה הלכה למעשה באותו רגע.
